Anok-Livne-Branding Guidelines 01-06

איפה אנחנו סובלים?

העובדים תחת מתקפה

מרסקים לנו את הפנסיות, מצמצמים את השכר, שוברים הסכמים ישנים כדי שיהיה אפשר לפטר אותנו בקלות ומחזירים אותנו כעובדי קבלן.

כבר עשרות שנים שהעובדים בישראל נמצאים תחת מתקפה, אבל היא רק הולכת ומתגברת. טייקונים ותאגידי ענק ממשיכים להעמיק את חוסר השיוויון בין העובדים לבין עצמם, וממשיכים לצמצם את החלק של העובדים בעוגת ההכנסות.

אנחנו רואים איך מול העיניים שלנו נעלם המושג של העסקה ישירה, נעלם הרעיון של התאגדות והגנה על הזכויות שלנו. מה נשאר במקום? העסקה "גמישה" שדורשת זמינות מסביב לשעון של העובד, אבל מאפשרת להשליך אותו הצידה מתי שנגמר בו הצורך.

ואיפה ההסתדרות בכל זה? מתקפלת כל פעם. רק בקיץ שעבר היא הסכימה שהמעסיקים יוסיפו חצי אחוז בלבד(!) להפרשת הפנסיה שהם מחויבים לה.

מה נהיה מההסתדרות?

איפה ההתסדרות בזמן שהעובדים תחת מתקפה? משמרת את הכוח בשלטון המרכזי שלה, על חשבון העובדים.

ההסתדרות יצרה שכבה שמנה של עסקנים במשרות בכירות ומשכורות מנופחות. כל העיסוק שלהם הוא שימון המנגנון, העבודה שלהם הוא לשמר את השלטון שלהם במנגנון, ולא לעזור לעובדים.

ככה למשל יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן החליט להוסיף עוד משרות שמנות למנגנון ההסתדרות - עוד תקנים פוליטיים של אנשים שלא עושים כלום למען העובדים, שרק מבזבזים את המס שאנחנו משלמים. באותו הזמן, הוא גם מצמצם את הייצוג של האופוזיציה במוסדות ההסתדרות.

מתי בפעם האחרונה ההסתדרות יצאה למאבק אמיתי בשביל זכויות העובדים? מתי בפעם האחרונה חוויתם שיפור בתנאי העבודה שלכם בזכות ההסתדרות? מתי בפעם האחרונה הרגשתם שיש לכם גב מול המעסיק בזכות ההסתדרות?

בונים אופוזיציה בהסתדרות

אנחנו הולכים לבעוט בהסתדרות עד שהיא תחזור למקום הנכון

אנחנו לא ניתן למצב הקיים היום, של שחיתות, חוסר מעש ונטישת העובדים להמשך.

אנחנו - חברי ועדים מכל הארץ - הולכים להגיע לכל מפגש, לכל אירוע של מוסדות ההסתדרות ולעשות בלאגן - עד שהם יבינו שהעובדים לא יתנו להנהגה המנותקת להמשיך להתעלם מהם. אנחנו הולכים לגרור את ההסתדרות בחזרה למקום הנכון לה - בו היא דואגת לעובדים.

בנוסף, אנחנו מתכוונים להכנס בוואקום שההתסדרות הותירה וליצור בעצמנו מענה לעובדים ולוועדים שננטשו. אנחנו נספק מענה מקצועי, גיבוי חוקי וליווי לכל מי שצריך, והגנה עליהם מגחמות בעלי הכוח בהסדרות.

אנחנו חברים בבית נבחרי ההסתדרות, אנחנו מהווים 40% ממנו - ואנחנו לא ניתן להם רגע אחד של שקט

רוצים לראות את ההסתדרות נעמדת שוב לצד העובדים? בואו איתי

אני מאשר/ת קבלת דיוור ומידע פרסומי באמצעות דואר אלקטרוני ו/או מסרונים

ההנהלה לא מחבבת אותי

אני חנוך ליבנה. יו"ר ועד העובדים בבנק הבינלאומי. נולדתי ברמלה וכילד עברתי לחולון. אבא שלי היה חשמלאי, אמא עקרת בית, וכבר מלידה לא קיבלתי מוסכמות כדבר מובן מאליו - נולדתי במצג עכוז. כילד היתה לי תחושת שליחות רומנטית, לפיה אני צריך להלחם בחוסר צדק. רק כשקצת גדלתי הבנתי באמת שרוב העולם שרוי בחוסר צדק, בניצול של רבים על ידי מיעוט. מהר מאד גם למדתי לאזור את החוצפה להגיד למי שמנצל - לא, אתם לא תנצחו.

השביתה הראשונה שהובלתי היתה בצבא, בתעלה, כשהודעתי למ"פ שאנחנו לא זזים מהבונקר עד שאנחנו לא מקבלים את דרגות הסמל. תוך שעתיים המ"פ חזר עם הדרגות. אחרי הצבא גיליתי את כל הבעיות שיש בעולם העבודה, וכמה חשוב שיהיה מי שיגן על העובדים, אבל המאבק הזה היה צריך לחכות קצת.

בזמן הזה כבר עבדתי בבנק הבינלאומי, וחוויתי על בשרי באיזו קלות ההנהלה יכולה לפגוע בעובדים שמפריעים לה. החלטתי להתמודד על ראשות ארגון עובדי הבנק, וב-20 שנה האחרונות אני מכהן בתפקיד. בכל הזמן הזה מה שהנחה אותי הוא להבטיח לכל העובדים את מה שמגיע להם, והצלחנו להשיג לא מעט:

  • גרמנו להנהלה לשלם שעות נוספות אמיתיות
  • יצרנו שכר מינימום עוד לפני שהיה שכר מינימום בבנקים
  • השגנו קידום מינימלי לעובד כל שנה כרשת ביטחון
  • הכנסנו סעיפי אפלייה מתקנת עבור נשים בהסכמי עבודה
  • שמרנו על פרק זמן קצר עבור קבלת קביעות
  • מנענו העסקה קבלנית, לא נתנו ליצירת דור ב' עם זכויות מופתות
  • גרמנו לביטול המדדים האישיים לטובת מדדים ציוותיים
  • הגדלנו משמעותית את מספר ימי "מחלת משפחה" שהורים יכולים לקחת כשילדיהם חולים

אבל מה שמשותף לכל אלה, וחשוב מכל הישג נקודתי, זו ההבנה שצריך להיות מוכנים להלחם וללכת עד הסוף בשביל העובדים. מעולם לא היססתי להתעמת עם מנהלים מתעמרים ומטרידים, להכריז סכסוכי עבודה ולשבות. אפשר להגיד שברמה האישית - ההנהלה של הבנק לא מחבבת אותי. התחלתי לעסוק בזכויות עובדים ברמה הארצית לפני עשר שנים כשנבחרתי לבית נבחרי ההסתדרות, ומאז עד הבחירות האחרונות כיהנתי כיו"ר ועדת ביקורת בהסתדרות.

אני חושב שההסתדרות היא אחד הארגונים הכי חשובים במשק. יש לה כוח להגן על האישה והאיש העובדים, יש לה כוח להזיז הרים כדי לקדם את מה שחשוב. אבל היא פשוט לא עושה את זה יותר. ההסתדרות איבדה את דרכה. פחות ופחות משאבים מופנים לעובדים עצמם, ויותר כספים הולכים לג'ובים. הדמוקרטיה בארגון נעלמה, שלא לדבר על שקיפות. כל זה חייב להשתנות. כדי שנוכל לשמור על זכויות העובדים, להלחם במעסיקים נצלנים - אנחנו צריכים להחזיר לעצמנו את הכוח של ההסתדרות. 
כי בסופו של יום - העובדים אינם משרתיה של ההסתדרות. ההסתדרות היא שנועדה לשרת את העובדים.

עקבו אחרי הפעילות שלי בפייסבוק